החלטה בתיק ה"פ 219/04

1.      בקשה לביטול החלטתי מיום 26.12.2005 (בש"א 10926/05), בה חייבתי את המבקש להפקיד בקופת בית המשפט הסך של 200,000 ש"ח כערובה להבטחת הוצאות המשיבים-הנתבעים.

מכח סמכותי עפ"י תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליט על יסוד הבקשה ותגובת המשיבים (לא הוגשה תשובה לתגובה).

2.      אומר בקצרה כי החלטתי דלעיל ניתנה בשעתו בהיעדר תגובה של המבקש, ואני מקבל האמור בבקשה, כי האיחור בהגשת התגובה נבע ממחלתו של ב"כ המבקש.

          טרם אדון בבקשה לגופא, אקדמות מילין על השיקולים להחלתה של תקנה 519.

 3.      א. ככלל, בית המשפט לא מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. עם זאת, תקנה 519 מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות זאת. ראה לדוגמה, זוסמן סדר הדין האזרחי (מהד. 7) עמ' 900 וא. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד. 5 ) עמ' 538-539.

ב. הכלל הוא שאין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט לבעלי אמצעים ועל כן, שומא על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט - ע"א 2877/92 אלטיף נ. מורשת בנימין (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850 ה - ו.

ג. המקרה הקלאסי לחיוב בערובה הוא כאשר התובע לא המציא מענו כנדרש, או כאשר הוא מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאתיו, אם תידחה התביעה - רע"א  544/89 הנ"ל פסקה 5 לפסק הדין, זוסמן לעיל פסקה 691 וא. וינוגרד " תקנות סדרי הדין" (מהד. 3 1996) כרך ב', עמ' 915-916. 

ד. החיוב בערובה לפי תקנה 519 יש בו כדי להקשות על הגישה לערכאות. הנגישות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה. יש הרואים בזכות הגישה לערכאות, זכות נעלה על חוקי היסוד - ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות,  פ"ד נא(3) 577, ויש הרואים אותה כנגזרת מכבוד האדם או מזכות הקניין - בה"ן 6857/00 יוליה רוטה נ. מרק נצבטייב, פ"ד נד(4) 707.

לאור כל אלו, פרשנות תקנה 519 צריכה להיעשות על דרך הצמצום ולחול במקרים חריגים בלבד - רע"א  2808/00 שופרסל בע"מ נ. אורי יניב, פ"ד נד(2) 845. וראה, בדומה, כי זכות הגישה לערכאות משליכה על חובת הפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור - ע"א 4385/01 אלון נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 361.

4.       ומהתם להכא.

זכות הגישה לערכאות יש בה כדי לצמצם את תחולתה של תקנה 519 ולהשפיע על גובה הערובה, אך לא עד כדי איונה או בטלותה  של התקנה.

לא אכחד כי נסיבות הגשת התביעות המפורטות לעיל, הן מיוחדות במינן, ועל המבקש נטל הוכחה כבד למדי בהתחשב בכך שיהא עליו להוכיח שלא נטל חלק בהליכים שונים, כמו הליכי בוררות שהתנהלו בשמו, ואשר בהם יוצג, לכאורה, על ידי עורכי דין מטעמו. לכך יש להוסיף, כי טענות התרמית, ההטעייה והזיוף שהועלו על ידי המבקש ממילא מצריכות מידה גבוהה של הוכחה.

עם זאת, ההצדקה 'הקלאסית' לקיומה של תקנה 519 , היא החשש כי לא ניתן יהא לגבות מהתובע הוצאות המשפט, ובמקרה דכאן, המשיבים-הנתבעים לא הוכיחו כי אין למבקש נכסים שמהם ניתן להיפרע אם תידחה תביעתו.

5.       אשר על כן, אני סבור כי ניתן לאזן בין האינטרסים של הצדדים, בכך שאחייב את המבקש, כפי שהוצע על ידו בסעיף 9 לבקשה, לשעבד נכס שבבעלותו, להבטחת הוצאות המשיבים אם תידחה תביעתו, וזאת עד לסך של 200,000 ש"ח.

המבקש יציע נכס מתאים, ובמקרה של חילוקי דעות בין הצדדים, הנושא יידון בישיבת קדם המשפט הקרובה.

בשולי הדברים אציין כי איני סבור שהסכום של 200,000 ש"ח הוא סכום גבוה כלל ועיקר, בהתחשב בשווי הנכסים בהם מדובר ובהיקפן של התביעות השונות שהגיש המבקש.

ניתנה היום ד' באייר, תשס"ו (2 במאי 2006) בהעדר הצדדים.